יצחק בשביס זינגר (1904–1991), סופר היידיש היחיד שזכה בפרס נובל לספרות, מתגלה בביוגרפיה המרתקת שכתבה ג'נט האדה כדמות ססגונית ומלאת סתירות – לפחות כמו גיבוריו הספרותיים. האיש שכאב כל חייו את הזנחתו על ידי הוריו התנכר במשך שנים לבנו יחידו; זה שגודל בידי אחותו הבכורה (לימים סופרת היידיש אסתר קרייטמן), וחב במידה רבה את חייו והצלחתו הספרותית לאחיו המבוגר ממנו, הסופר היידי החשוב ישראל יהושע זינגר – מעל באמונם של כל הקרובים לו.
הקורא ביצירותיו של יצחק בשביס זינגר לא יוכל שלא להתרשם מהמיזוג המיוחד במינו של תחכום ותמימות, בדידות וקסם כריזמטי, חוסר אונים וחוסן השורה על יצירותיו. סגולות אלה הן תוצאה ישירה של צמיחתו בבית משפחת זינגר ההפכפכה והמפתיעה – אותם מקומות שבהם נחשף הילד להתנגשות בין מסורת למודרניות, בין גברים לנשים, בין דיכאון להתלהבות ובין היגיון לאקסטזה.
ג'נט האדה חושפת את דמותו המפוצלת של הסופר: בין יצחק בשביס – סופר היידיש השנון – לבין יצחק בשביס זינגר – הסופר היהודי הסנטימנטלי, מאכיל היונים ממזרח אירופה, זה שנולד למען קהלו האמריקאי, שעשה כל מאמץ לקרב את עולמה של יהדות מזרח אירופה לפני השואה אל הקהל הרחב... זהו ניסיון נואש לספר על עולם שאבד בשפה אשר הולכת ונשכחת. אף על פי כן, הרומנים שלו, ביניהם "משפחת מושקאט" ו"שונאים. סיפור אהבה", לצד סיפוריו הקצרים, ביניהם "ינטל" ו"גימפל תם", מוכיחים שבשביס, בכוחו הסיפורי יוצא הדופן, הותיר אחריו עולם שופע חיוניות, יצרים וספקות.
ג'נט האדה היא פרופסור ליידיש ב-UCLA; כפסיכואנליטיקאית היא משמשת מדריכה ומפקחת במכונים לפסיכואנליזה בקליפורניה. ספריה הקודמים: Yankev Glatshteyn ו-Passionate Women, Passive Men: Suicide in Yiddish Literature.
