שם המחבר\ת: איימי בלום
אזל
אנחנו נושאים עלינו עוד מלידה את חותמם של אלה שאוהבים אותנו, או מנסים לאהוב אותנו, או נכשלים לאהוב אותנו" / איימי בלום
נושא כתיבתה של איימי בלום הוא תמיד האהבה על צורותיה השונות. בלשון פיוטית ופשוטה כאחת, בדקות הבחנה ובהומור היא פורשת בפנינו מעשייה על אהבה ועל העדר-אהבה.
זהו סיפורם של אשה אחת, אליזבת טאוב ושל שני גברים, מקס והאדי והיחסים ביניהם הנפרשים על פני שלושים שנה. הזמן זורם במעגלים שהולכים ומתרחבים, ובתחנותיו הגיבורים נפגשים, נפרדים, עוזבים, אובדים ונפגשים שוב.
הפרק הפותח את הרומן הופיע בקובץ הסיפורים "בוא אלי" כסיפור בשם "האור המפציע באין שמש". איימי בלום חוזרת לפגוש את אליזבת טאוב במקום שבו עזבה אותה, נערה לא-אהובה בת שבע-עשרה המגלה את כוחו של הגוף לעורר תשוקה, ומלווה אותה לאורך השנים שבהן היא הופכת לאשה ולאם. בשלושים השנים שחלפו לא חסרו לאליזבת מחזרים, אבל הם נטשו אותה זה אחר זה, כשכל אחד מהם מטביע בה את חותמו.
האהבה לוקחת את אליזבת ואת שאר הדמויות למקומות שמעבר לכל דמיון ולחלקים לא ידועים של עצמם. היא לא מרפאה אותם, היא לא מצילה אותם וגם לא מבטיחה להם סוף שכולו טוב, אבל היא מציעה להם עוגן ומכוונת את דרכם הביתה.
