"וולף מעבירה את אורלנדו דרך תקופתו של שקספיר על הדר מאורעותיה ורגשותיה הנסערים. לאחר זאת שב הוא למנוחתו באחוזתו האצילית והוא "איש-חצר" שלא נתמלאו תשוקותיו. בדומיית מקלטו נהפך הוא לפוריטני נאמן, המטפח את מצפונו בסתר-בדידות. עד שבאה תקופת ה"רסטורציה" ואנו רואים אותו מוקף הוללות ותענוגות-בשרים. כאלה וכאלה הן תהפוכות-חייו של אורלנדו [...] כשיוצר משתמש בסיפור באמצעי כזה, המציאות החיצונית נעשית שפחה לפנימית. רואים אני יחס-שפחה-לגברתה זה בין השתיים בכל הרומנים הנסיוניים של מרת וולף, אך בשום מקום אין הוא ניכר ביותר בהירות וביתר הדגשה מאשר באורלנדו. בספר זה נותנת המחברת למצבי-הרוח לרדות בבריאה החיצונית" (נח שטרן, על "אורלנדו" של וולף, מתוך "פס רקמה צר")
בספרו "פס רקמה צר", המשורר נח שטרן, ביקש להכיר לקוראי העברית את גדולי המודרניזם האנגלו-סקסי: וירג'יניה וולף ות"ס אליוט. נמצאים בו תרגומיו למבחר מסותיה של וולף מתוך ספרה "הקורא המצוי", והן תרגומו רב הערך וההשפעה לפואמה "ארץ השממה" של אליוט. כלולות בספר גם רשימות מסה מרתקות שכתב שטרן על שני היוצרים הגדולים האלו.
בתמונה: וירג'יניה וולף עם ויטה סאקוויל־וסט
