להיות אישה סופרת | עמליה כהנא כרמון

דצמבר 22, 2020

להיות אישה סופרת | עמליה כהנא כרמון

 

"להיות יהודי, פירושו: אתה בהתייחס לקולקטיב, לעדה, כחלק ממנה. חשבון הנפש האישי הוא אך ורק ביום הכיפורים. ביֶתר ימות השנה, לעמוד בתפילה בציבור למען ישראל — פירושו להיות נתון בעשייה למען השלם. בעוד שלהתפלל בינך לבינך בשם האני למען האני — פירושו עשייה בשם החלקי, שהוא טפל לשלם.

כלומר, תחינות האני למיניהן (דהיינו, מתן ביטוי לאישי כאישי) הן מראש עשִׂיּוֹת טריוויאליות, נחותות, בהשוואה לעשייה המרכזית, שהיא תפילת הכלל למען הכלל.

עשייה מרכזית זאת, היכן היא מתקיימת? — בבית הכנסת. זירה שהיא מחוץ לתחום לאישה.

בתוקף היותה אישה, מקומה האחד של האישה בזירת בית הכנסת הוא בעזרת הנשים, כצופה פסיבית, שאיננה תורמת דבר. מישהו אחר, העושה בשם כל ישראל, מדבר גם בעדה.

כך שכּל העשוי לקרות את האישה היושבת בעזרת הנשים מֵעֵבֶר לתפקיד של צופה פסיבית — בתחומיו של בית הכנסת — הוא מראש אירוע חריג צדדי ומעכב, שכּן איננו חלק תקני מהמהלך השוטף של הדברים, וטפל לעיקר המתנהל בזירת האירועים המרכזית. כלומר, אם פתאום חס ושלום נופל דבר בעזרת הנשים או במדרגות לשָם, בכל מקרה דבר זה מראש הנו תקלה. לפי שזהו אירוע שלא יכול להיות מעניינו של הכלל, הוא עניין לנשים בלבד, ובתחומי המקום הזה מוטב שלא היה קורה." (מתוך המסה הראשונה בספר)

 

במשך שנים כתבה והרצתה הסופרת עמליה כהנא-כרמון (2019-1926) על האתגרים הניצבים לפתחה של סופרת, בייחוד בספרות העברית. כך ביקשה לבחון באופן אנליטי ומקיף את ניסיונה האישי, שהיה לא אחת כואב. בשבע המסות שנאספו כאן ניסחה את מבנה העומק הגברי של התרבות העברית והישראלית, שלאורו יצירה של נשים מוּעדת להיות "דרך קוצים". ונדמה שעִם כל התמורות שחלו מאז נכתבו מסות אלו, הבחנותיה החודרות של כהנא-כרמון עוד עומדות בעינן.

בתמונה: עמליה כהנא כרמון

להיות אישה סופרת / עמליה כהנא כרמון