כמו קיץ שכבר לא יחזור / מוחמד בראדה
מוחמד בראדה חוזר אל "הקיץ שכבר לא יחזור", בשנת 1956 במצרים. הוא היה אז סטודנט צעיר, פעיל בתנועה הלאומית הערבית, ויחד עם צעירים מרוקאים נוספים נסע – כצעירים רבים אחרים מרחבי העולם הערבי – ללמוד במצרים. אותו קיץ נשא בכנפיו תקוות לרוב: עצמאות מרוקו, הלאמת תעלת סואץ, נאומים סוחפים וחוצבי להבות, ימי הזוהר של הלאומיות הערבית ומנהיגה עבד אלנאצר.
מדבריו של יהודה שנהב על הספר: "הישראלים עדיין רואים את הספרות והשירה הערבית דרך כוונת הרובה, כפי שהעיד על כך פעם מחמוד דרוויש: 'ישראלים קוראים אותי כדי לדעת את האויב או כדי לעשות איתו שלום. הייתי רוצה שיקראו אותו אנשים שאוהבים שירה'…. אבל אני בכל זאת מבקש להתעקש שהסיבה שבעטיה חשוב לקרוא אותו [את "כמו קיץ שכבר לא יחזור"] היא שמבעד לנקבי מסננת הזיכרון של בראדה אתם עשויים ליהנות מספר קסום, כזה שתקראו לאט כדי שלא ייגמר", ("הארץ", 13.12.06)
בתמונה- רחוב בקהיר, 1956
כמו קיץ שכבר לא יחזור / מוחמד בראדה
