"גורדוויל נסתחף לפתע כעס עצום על אישה זו שבסמוך, כאילו היתה הסיבה לכל עינוייו, מיום היוולדו. ברגע-זה לא הירהר כלל בילד. הכל היה לו אחת. לא ראה לפניו אלא אשה זו הגבוהה, איך שהיא מניפה אותו על זרועותיה, מכרכרת עמו במלוא החדר. הוא חש עלבון נורא, עלבון שעירער את כל ישותו – וברגע זה שנא אשה זו שינאת מוות. יכול היה עכשיו להתלבש ולילך מכאן, לילך הרחק-הרחק ולא לחזור עולמית. לו הכל אחת, בהחלט! אין הוא זקוק לשום איש, לשום דבר! אולם יחד עם זה חש בבהירות שלעולם, לעולם, לא יהא עלול לעשות כן; שהוא מכור לאישה זו לצמיתות, לחיים ולמוות; שמזלו קשור בשלה לאין פדות."
חיי נישואים, הרומן העז של פוגל, מתאר את גורדוויל אשר נקלע למערכת יחסים סאדו-מאזוכיסטית. תיאה, אשתו, מתעללת ורודה בו, בוגדת בו עם ידידיו, ואף מכחישה את היותו אב לבנם. על אף כל זאת, גורדוויל דבק במערכת היחסים; דבקות אשר מביאה עליו קטסטרופה בלתי נמנעת. לקרוא ולהתפלא: איך יתכן שהרומן הכה נועז הזה נכתב בעברית הווירטואוזית הזו בסוף שנות ה-20?
(ציור: טליה קינן)
